<h1>רבינו יהונתן מלוניל — מגילה</h1>
<h2>דף לח.</h2>
לשנים אומר כהנים, שקורא החזן לכהנים שרוצין לפרוש את כפיהם קודם שיעלו לדוכן כשמגיע החזן לומר בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו הוא פוסק וקורא להם כהנים וכששומעים זה הם עולים לדוכן כדכתיב [במדבר ו'] אמור להם ומתרגמינן כד תימרון להון נמצא ששליח צבור מצוה להם שיברכו את ישראל. אבל לאחד אינו קורא, כהנים אלא עולה מאליו תכף ששותק החזן דהא כתיב להם לשון רבים.
<h2>דף לח:</h2>
ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא, שדרך החזן להזכיר לכהנים כדי שלא יטעו מפני אימת הצבור. עובר בשלשה עשה, כלומר שהצבור מצוי(י)ן (שם) שיעלו לדוכן ואינן רוצין לעשות אבל אין צבור מצוי(י)ן אותן אינן עוברין דהא כתיב אמור להם כד תימרון להון. שאינו עולה לדוכן בעבודה, היינו רצה. שלא נטל את ידיו, שנאמר [תהלים קל"ד] שאו ידיכם קדש וברכו את יי' וכל נטילת ידים צריך שיגביה את ידיו כדי שלא יחזרו מים הטמאים שיצאו חוץ לפרק ויחזרו על מקום שנטל ויטמאו כבתחלה לפיכך צריך שיגביה ידיו עד שינגב אותם במפה.
<h2>דף לט:</h2>
אינו מפטיר עד שיגלול הספר, יש לפרש עד שיהא הספר נגלל במטפחת שלו, ויש לפרש שיגלל שיהיה נסגר שהעתיקו החזן מהבימה שקרא בו והוליכו למקום שיושב שם, בעוד שגוללין אותו, שלא נכרך במטפחת שלו, יתחיל להפטיר. ומנהגות המקומות חלוקין בזה הטעם.
<h2>דף מ.</h2>
אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן, שמא תפסק רצועה אחת מסנדלו ויתעסק בה ולא יברך וחושדין אותו הקהל שמא הוא יודע בעצמו שהוא חלל ואינו ראוי לברך.
<h2>דף מא.</h2>
משום פגמו של ראשון, שמא יאמרו אותו ספר תורה הראשון היה חסר ממנו פרשה זו. והני מילי חד גברא, שיאמרו אילו היה פרשה זו באותו ספר לא היה הקורא עצמו טורח להביא ספר תורה אחרת כיון שחפץ לקרות בו בראשונה אבל בתרי גברי יאמרו זה חפץ בספר תורה זו וזה בזו.
